[vc_row full_width="" parallax="" parallax_image=""][vc_column width="3/4"][vc_column_text css_animation="appear"]ב-1987 התפרסם בהוצאת מפרש ספרה של הסופרת הפלסטינית סחר ח'ליפה החמנית, בתרגום שלי לעברית. קריאת הרומן אישרה הרבה ממה שהספקתי ללמוד על החברה הפלסטינית קודם לכן, מהיכרותי הקרובה עמה בחמש שנות עבודתי בסניף הביטוח הלאומי במזרח ירושלים. נראֶה היה לי שהתמונה שבניתי לעצמי הייתה רחוקה מהראייה הסטריאוטיפית המאפיינת ישראלים רבים ודי התקרבה למציאות, ובכל זאת, הספר הוסיף ממדים, מורכבוּת וגוונים חדשים לאותה תמונה, העמיק אותה והעניק לי תובנות חדשות ומעניינות.
החמנית נכתב אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים ולפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, אבל לכל אורכו, ובעיקר בסופו, מתעופפים כבר הגצים המאיימים להתלקח. הסיפור נרקם בין ירושלים ובין שכם, והדמויות המרכזיות בו מייצגות שכבות וזרמים בחברה הפלסטינית של אותם ימים: עיתונאי אינטלקטואל, בן למשפחת בעלי אדמות מרוששת המנסה להציל את העיתון הקורס; אחיו הצעיר "בוגר" הכלא הישראלי שבו גיבש את זהותו הלאומית והמעמדית, מגשש אחר אפשרות לשיתוף פעולה עם נציג מזרחי חתרני ממחנה השלום הישראלי; עיתונאית ואולי משוררת, פמיניסטית לוחמנית המנסה לכבוש את המקום הראוי לה בין דפי העיתון; אלמנתו של לוחם נערץ, שואבת מים בנעוריה, המפרנסת את חמשת ילדיה בתפירה לחברות ישראליות ושואפת לאסוף פרוטה לפרוטה כדי להיחלץ מסמטאות העיר התחתית ומהלשונות הרעות אל הבית שתבנה על ההר; ופליטה עלובה מיפו, תושבת המחנה, שנוסף על הפליטות סבלה גם מנישואי כפייה, התעללות מבית, קריעה מעל ילדיה והתנשאות של תושבי שכם, אך היא אינה חוסכת את שבט לשונה הגסה וביקורתה הבוטה מאיש.
ספרה של סחר ח'ליפה, על דמויותיו המרכזיות והשוליות וסיפוריהן הנארגים זה אל תוך זה, חיזק בי אז את ההכרה בחשיבות פרסומם של תרגומים מן הספרות הפלסטינית בפרט, והערבית בכלל, והגשתם לקוראי העברית ככל ספרות מתורגמת אחרת. בשביל הקוראים יוכלו תרגומים כאלה להיות גשר, או לפחות חלון רחב יותר אל עבר המציאות רבת הפנים של שכנינו הקרובים והרחוקים.
במשך השנים תרגמתי גם מן הספרות הלבנונית, הפלסטינית, המצרית והסודאנית. פרט ליצירותיהן של סחר ח'ליפה ופדווא טוקאן הפלסטיניות, הספרים האחרים ברשימת תרגומיי אינם נוגעים כמעט בסכסוך הישראלי-פלסטיני. מדובר בספרות פוקחת עיניים, שאינה מציגה את העולם השכן והלא מוכר באופן שעלול להיתפס כזר ואקזוטי, אלא מרמזת או אפילו מצביעה בבירור על שאלות, מתחים, טלטלות ומאבקים כפי שהם מתבטאים בחייהם של אנשים ממעגלים רחבים של החברה הערבית. במגוון סגנונות וכלים ספרותיים נוגעים הסופרים הערבים במכוון או כבדרך אגב בהתנגשויות בין דורות, בהבדלי מעמדות ועדות, בהתמודדות של נשים מול גברים, דתיים מול חילונים, שומרי מסורת לעומת מבקשי המודרנה, ובמאבקו של האדם הפשוט מול השלטון. כמו בכל ספרות אחרת, גם כאן עולות לא רק שאלות פוליטיות וחברתיות, אלא גם קיומיות-אוניברסליות. למרות הבדיון הספרות הערבית מעניקה לקוראיה תמונה מלאה ומהימנה הרבה יותר מכפי שמציירת התקשורת בראיונות הפשטניים, בדיווחים החלקיים, בניתוחים הקצרצרים ובהצהרות המתלהמות או הדיפלומטיות המסתירות יותר משהן מגלות. זוהי ספרות המשמיעה לא פעם גם קולות של ביקורת סמויה וגלויה, מפתיעה ולא צפויה בעיני מי שהורגל לשאוב את ידיעותיו רק מן התקשורת.
למרות העבודה המסורה שנעשתה בהוצאות לאור מפרש ואנדלוס, שתיהן הוצאות לא מסחריות, אשר פרסמו והפיצו את תרגומיי, וגם תרגומים אחרים מן הספרות הערבית, לא הגיעו ספרים אלו לידיהם של קוראים רבים. אני נוהגת לומר שאני מתרגמת בשביל מדפי הספריות – די חשוב, אבל חבל. והנה לאחרונה מסתמנת בכל זאת תקווה לשינוי. פורום המתרגמים מערבית לעברית של מכון ון ליר בירושלים, שהחל לפעול אך לפני חצי שנה, כבר הצליח במשימה אחת חשובה: הוא שלף והוציא לא מעטים מאתנו מן הבידוד המקצועי. לשורת המתרגמים הוותיקים שביננו הצטרפו מתרגמים צעירים, חדשים ונמרצים. הפורום מונה בין חבריו חוקרים ומתרגמים העוסקים בשירה ובפרוזה, בערבית קלאסית ומודרנית, בַּמודפס ובַמקוון, אנשים בעלי רקע וניסיון עשירים ומגוונים שיוכלו להמשיך לתרגם או לייעץ, לעודד ולתמוך, לצד מתרגמים בתחילת דרכם. הפורום יצטרך להתמודד עם שאלות לא פשוטות: מה לבחור מתוך השפע הספרותי החדש המתפרסם היום ברחבי העולם הערבי – לצד הקלאסי והמודרני; איך לשכנע סופרים ערבים להעניק בגלוי, או אפילו בשתיקה, זכויות לפרסום תרגומיהם (נראה שרובם אינם ששים לעשות זאת); איך לשכנע הוצאות ספרים מסחריות להשקיע בתהליך של איתור, תרגום ופרסום של ספרות ערבית (עד היום עיקר היוזמות הללו הגיעו מחוקרים ומתרגמים שניסו לעניין הוצאות ספרים, אך כמעט לא מתוך הוצאות הספרים עצמן); האם לערוך או לא לערוך דברי ספרות שלא עברו עריכה במקור (בעיה שכיחה בספרות הערבית); איך לשפר את נורמות העריכה הלשונית העברית לתרגומים מן הספרות הערבית – לדאוג שעורכי התרגומים ידעו את שפת המקור ויהיו פתוחים למודלים גמישים של העברית, השונים לעתים מאלה הנהוגים בתרגומים משפות המערב; איך להשיג תקציבים לתרגום, לעריכה ולפרסום; ולבסוף, איך לשכנע את קוראי העברית שבספרות הערבית יוכלו למצוא הנאה לא פחות מאשר בספרויות מתורגמות אחרות מרחבי העולם.
בעזרת משאבי הידע העשירים שמביאים אתם חברי הפורום, ובתקווה שיחד ישיגו תמיכה מינהלית ותקציבית ממוסדת, אולי יגדל הסיכוי להעשרת מדף הספרים המתורגמים מן הספרות הערבית ולהנגשתו לקוראי העברית. כחברה החיה בלב המזרח התיכון אך כמעט אינה מכירה אותו חברתית ותרבותית ואפילו מפנה לו עורף, נצא כולנו נשכרים מתרגומים אלה.
[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width="1/4"][our_team style="vertical" heading="רחל חלבה" image="161"]רחל חלבה מתרגמת מן הספרות הערבית המודרנית ומלמדת עברית מקראית ומודרנית, השנה באוניברסיטה של פקין בבייג'ינג.[/our_team][/vc_column][/vc_row]
