https://forum.vanleer.org.il/?p=1848
מרב ג’ונס

מרב ג’ונס

ד"ר מרב ג’ונס היא מרצה באוניברסיטת מקמסטר בקנדה בחוג ללימודי דת. היא עוסקת בתיאוריה פוליטית ובמפגש בין הפוליטי לדתי בהיסטוריה של הרעיונות.

צילום: תמר עבאדי

ליהי בן שטרית

פרופ‘ ליהי בן שטרית היא פרופסור חבר בבית הספר למדיניות ציבורית ובינלאומית באוניברסיטת ג’ורג’יה, ארה"ב.

בכל ניסיון לחשוב מחדש על הלאומיות בישראל-פלסטין, או להגות ולשקול מבנים פוליטיים שיוכלו לתת ביטוי לרצון ולמימוש העצמי של העמים היושבים בה, מושג הריבונות כפי שהוא מופיע בשיח הישראלי בימינו מהווה מכשול משמעותי.

אמנם לכאורה ריבונות (sovereignty) הוא מושג מארגן עיקרי בעולם הפוליטי המודרני, ומשמעותו בראש ובראשונה שלטון עצמי של אומות בגבולות טריטוריאליים מוגדרים, וכמשתמע מכך – אי-התערבות של אומות בענייני פנים של אומות אחרות, מצב שיוצר "שוויון ריבוני". ואכן, לפי מילון רב-מילים, מילים נרדפות לריבונות הן סוברניות, שלטון עצמי, אמנציפציה, חירות. עקרון הריבונות עומד מאחורי תוכניות חלוקה למיניהן, מהמאה השבע-עשרה ועד המאה העשרים, ובכלל זה תוכנית החלוקה של פלסטין שעליה הצביע האו"ם ב-1947 ופתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כאשר חלוקה מטרתה לאפשר לקבוצות שונות לייסד שלטון עצמי בגבולות ברורים.

אלא שבשיח הישראלי העכשווי, מושג הריבונות מופיע בעיקר כחלק מצמד המילים "החלת ריבונות", וגם כשהוא מופיע לבדו, למשל בשלטי החוצות "הגיעה שעת ריבונות" או בדיון פוליטי על "נושא הריבונות", המשמעות אינה שלטון עצמי הדורש חלוקה טריטוריאלית ושואף לשוויון ריבוני, אלא סיפוח, שממנו משתמעת עליונות של קבוצה שלטת. ואכן, אלו שהאג'נדה הפוליטית שלהם בישראל כיום היא "ריבונות" אינם מגדירים ריבונות כשלטון עצמי אלא כ"שליטה עצמאית על השטח", ומוצאים שריבונותו של עם ישראל על ארץ ישראל נובעת מכוחה של ההבטחה התנ"כית. כך, במשחק מילים מתוחכם על ההגדרה הקלאסית של ריבונות, ריבונות בשיח הישראלי חותרת תחת עקרון השלטון העצמי ומציגה שיח כוחני של שליטה עצמאית. יש לכך משמעות הן לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והן לגבי תפיסת המדינה בישראל בכלל, שהרי למושג פוליטי מכונֵן מסופחת משמעות התומכת בכוחנות ובאי-שוויון מבני.

במאמר קצר זה, שמייצג מחקר ביקורתי מתמשך, נראה כי "ריבונות" בשיח הישראלי העכשווי אינה מתפרשת לפי המובן הקלאסי של סוברניות, אלא לפי המובן של אדנות (domination). נציג את שינוי משמעות המונח כמהלך מכוון של ארגוני ימין ופעילי ימין שהקימו את תנועת "ריבונות", תנועה שפועלת בשיטתיות כדי להחדיר לתודעה הישראלית את הרעיון ששליטה מלאה על ארץ ישראל התנ"כית היא שלב הכרחי בייסוד המדינה, ומבקשת להסביר את תנועת ההתיישבות במושגים שיעניקו לה לגיטימיות במיינסטרים הפוליטי. נטען שמושג הריבונות בישראל סופח בפועל לאג'נדה של אדנות, ושכדי לפתח שיח פורה וצודק עלינו לחזור אל המשמעות הקלאסית של הריבונות, אם כדי לקדם שלטון עצמי של עמים בתוך טריטוריה (קרי, חלוקה) ואם כדי להצטרף לשיח מקומי וגלובלי על גבולות מושג הריבונות במציאות רב-לאומית ולהגות חלופות הגותיות ופרקטיות.

ריבונות בעברית

עם הקמת המדינה, ריבונות הייתה מושג שדוד בן-גוריון הרבה להשתמש בו ולפעול על פיו. התנועה הציונית מסגרה את הפרויקט שלה סביב מודל אירופי של מדינת לאום, והזכות של העם היהודי להגדרה עצמית בתוך טריטוריה, במיוחד לאחר הצבעת האו"ם, נשענה על תשתית הזכות להגדרה עצמית בגבולות מוכרים. מיד לאחר הכרזת העצמאות פעל בן-גוריון לפירוקן של מיליציות לקראת השגת מונופול על אמצעי האלימות, כפי שהדגישו הוגי הריבונות מהמאה השבע-עשרה ועד המאה העשרים; לפי תפיסתו, אויבי הריבונות היו תנועות המיליציה היהודית. גם את גירוש האוכלוסייה הפלסטינית ב-1948 ואת מדיניות כור ההיתוך אפשר להבין כמהלכים מחזקי ריבונות, שהרי הוגי הריבונות דמיינו מרחב פוליטי הומוגני יחסית ושימרו את ערך האחדות הפנימית, וצדקת השיטה הייתה תלויה בריבוי מדינות ריבוניות שיחדיו יבטאו שונות; כלומר, הריבונות נקשרה לחלוקה.

אלא שסביב הקמת המדינה רווח בשיח הציבורי מושג מתחרה למושג הריבונות, והוא מושג האדנות, המופיע במסמך "עיקרי התחייה" של הלח"י של אברהם שטרן. כמו "ריבונות" מלשון ריבון, כך גם "אדנות" מלשון אדון מקורה בכינוי לאל, והדבר עולה בקנה אחד עם המושג הלועזי sovereignty שהתפתח במודרנה כתפקיד אלוהי שמועבר לאדם (אצל תומס הובס למשל). אלא של-"אדון" ול"אדנות" נלווה ממד נוסף כבר בעברית התנ"כית, והוא יחסי אדון-עבד. לעומת ריבונות, שמקורה בברית ובהסכמה הדדית – היבט שהיה חשוב מאוד להוגי הריבונות המודרנית, שדמיינו אמנה חברתית מתוך נקודת התחלה של שוויון – אדנות מדומיינת כמוּחלת מלמעלה, כמכפיפה. בתנועת הלח"י השאיפה לאדנות על הארץ לא הייתה מוצנעת, והמלחמה והכיבוש צוירו כאמצעים לאדנות ולגאולה. בלח"י ובאצ"ל לא ויתרו על שימוש באלימות לא ממסדית ולא קיבלו את עקרון החלוקה.

לכאורה, הריבונות הפכה הגמונית במדינה ונציגי האדנות נדחקו לשוליים. ואולם אנחנו נמצאים כעת במציאות שמערערת את התפיסה הזאת, ולצד נושאים נוספים במורשת בן-גוריון שמתערערים כעת, גם שאלת הריבונות נפתחה מחדש. עם דעיכת רעיון שתי המדינות בשיח הישראלי בימין, ובמידה פחותה גם בשמאל, ועם הוואקום הרעיוני שנוצר, אנחנו עדים היום לעלייתה של האדנות במסווה של ריבונות. אם נעקוב אחרי המהלך נמצא רצף בין תפיסת הלח"י לתפיסת הימין הרווחת בימינו. המהלך החל בהתנתקות מעזה, כאשר חוגים נרחבים בימין, שספגו מכה קשה, החליטו לפעול מושגית, כדי להקשות על המדינה – לא רק פיזית, אלא גם רעיונית – לוותר על שטחים נוספים בארץ ישראל ולאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית. רעיון הריבונות, שבאופן מסורתי תמך בחלוקה, נתפס כמושג מפתח, וכאשר תנועת "נשים בירוק" הקימה את "תנועת הריבונות" לא זו בלבד שהגדרתה לריבונות לא צידדה בחלוקה, אלא שהיא איבדה לחלוטין את משמעות השלטון העצמי. ריבונות הוגדרה כשליטה עליונה על טריטוריה או עם, ותנועת הריבונות מראשיתה קידמה אדנות תחת השם "ריבונות". כך למשל בכתב העת של התנועה, שהופץ במאות אלפי עותקים בשנת 2010, התפרסם מאמר דעה של גאולה כהן, לשעבר חברה בלח"י, שקידם את רעיון ה"ריבונות" כאדנות. נציגי רעיון האדנות-בשם-ריבונות פרסמו ברשת האינטרנט הגדרות חדשות לריבונות, והחזירו את המונח אל מרכז השיח הציבורי.

הצלחתה של תנועת ההתיישבות ותנועת הריבונות בשינוי השיח אינה משתמעת לשני פנים. כיום, בערך העברי "ריבונות" בוויקיפדיה הפירוש איננו שלטון עצמי, כפי שהמושג מוגדר בוויקיפדיה באנגלית, כי אם שליטה על טריטוריה או עם. על פי אותו ערך, הכרה בינלאומית איננה הכרחית לריבונות – בניגוד להגדרה באנגלית – ובמקום היסטוריה של רעיון הריבונות ויישומו, שמופיעה בעמודי הוויקיפדיה המוקדשים לרעיון באנגלית, בעברית מופיע פרק על "ריבונות בשפה המדוברת" ובו ציטוטים של אנשי צבא. יש קישור בין הערך של "ריבונות" בעברית ובין הערך "ריבונות (כתב עת)", והגדרה זו משמשת צעירים ובוגרים המעוניינים להבין את המושג, שנתפס גם כמרכזי בשיח הפוליטי הבינלאומי. מעבר לוויקיפדיה, כל המילונים האינטרנטיים שמציעים גישה חופשית שואבים את הגדרתם מוויקיפדיה או מתנועת הריבונות.

עוד היבט של הצלחתה של תנועת הריבונות הוא שינוי השיח. לפני שמושג הריבונות הפך מרכזי בתנועות הימין, הוא לא רווח בשיח הישראלי. עוד בימי אוסלו היה חשש לדבר על ריבונות פלסטינית, ורק בתקופת שרון הרעיון מצא מקום בתוכנית מפת הדרכים. אבל אחרי 2010 המושג "ריבונות" קיבל מעמד חדש. תדירות האזכורים של הריבונות במהדורות החדשות זינקה, והיא הוזכרה בדרך כלל בהקשר של סיפוח. בתקופת עלייתו של שיח הריבונות ניכרת דעיכה של שיח הדמוקרטיה, ומתוך 10,600 כתבות חדשותיות ב-2010–2019 שהזכירו את המונח "ריבונות", רק 1,800 הזכירו גם "דמוקרטיה". לצד זאת, תנועת בני עקיבא אימצה את אג'נדת הריבונות, וכך גם מרכז הליכוד. 39 חברי כנסת, ומתוכם גם שרים וסגני שרים רבים מכנסות קודמות ומזו הנוכחית, הופיעו בכתב העת ריבונות. ולבסוף, בהקמת ממשלת האחדות במאי 2020 נושא הריבונות – כלומר האדנות – היה מוסכם על שני הצדדים בממשלה.

לסיכום, שיח הריבונות בישראל כולל כיום מרכיבים של אדנות ואי-שוויון מובנה. אלה מוצגים כחלק אינהרנטי מהריבונות, המשמשת כמושג מארגן של הפוליטיקה הבינלאומית. אם ברצוננו ליצור חלופה לכוחנות ולאי-שוויון, עלינו להחזיר אל השיח את המשמעות המקובלת בעולם למושג הריבונות – אם כדי לקדם חלוקה, אם כדי לתרום לשיח על גבולות מושג הריבונות במציאות רב-לאומית ולהגות לו חלופות.